ד"ר יאיר צבעוני כותב בהקדמה על כך שהמצבים הנפשיים הם ייחודים לבני אדם, לא מספיק לבחון אותם במבט ביולוגי, ונדרש מענה מותאם לאדם כדי להתמודד אתם. הוא מדגיש את הצורך בליווי אנושי וקהילתי בהתמודדות עם משברים נפשיים.

 

ד"ר רננה שטנגר אלרן כותבת על ידע מניסיון, על הפעולות  והעוגנים הפנימיים שכל אחד צריך למצוא לעצמו בכדי להרגיש יותר טוב ועל לקיחת אחריות אישית על התהליך שלנו.

 

ד"ר משה פרחי כותב על התמודדות עם טראומה חיצונית, כלומר אירוע מסכן חיים, ומציע את מודל מעש"ה לעזרה ראשונה נפשית מיד לאחר אירוע טראומתי.

 

ג’ודיתה בן דוד כותבת עוד על התגובה לטראומה, ומה ניתן לעשות לאחר סיום האירוע, כאשר הטראומה עדיין מטלטלת את המערכת הגופנית והנפשית.

 

זיו טל כותב על חרדה, על החלק הגופני והמחשבתי שלה, ועל כלים אפשריים להתמודדות איתה.

 

ליון גאי מאיר כותבת על איך להגיב אחרי תקיפה מינית, או בעצם אחרי שהתקיפה מתגלה לבני המשפחה והסביבה.

 

ד"ר שירי דניאלס כותבת על איך סייע לאדם במשבר אובדני, כיצד להקשיב, מה לומר וממה להימנע.

 

ד"ר אור הראבן כותב על מצבים של ניתוק, הסתגרות ובידוד חברתי קיצוני, תוך תיאור התופעה והשלכותיה וכן כיווני פעולה אפשריים עבור בני משפחה ומקורבים המבקשים לסייע.

 

אלון קפלן כותב על עבודה עם התמכרויות, או עם המכורים, על כך שכולנו על רצף ההתמכרות ועל גישה נוקשה מצד אחד ומאוד רכה באותה נשימה.

 

איתי אהרון זיו כותב על משבר תודעתי (פסיכוזה), איך אפשר לעבוד עם התוכן שעולה במשבר מצד אחד ומצד שני להחזיר את האדם לשדה הרגשי ומשם לנצל את המשבר להתפתחות.

 

לילה חפר כותבת על איך הרשת סביב האדם במשבר יכולה לתמוך בו ואיך להסתכל על המשבר כמשהו ששייך לרשת כולה ולא רק לאדם במרכז. הפרק מדבר את המהות של דיאלוג פתוח.

 

ניר תדמור כותב על משברים כתוצאה משימוש בחומרים משני תודעה, איך לעבוד ברגעים הכי אקוטיים ואיך להחזיר לאט למסלול הטיפול/שיקום.

 

פרופ’ פסח ליכטנברג כותב על אוזלת היד של הטיפול התרופתי ומתי לדעתו כן עדיין כדאי להשתמש בו.

 

ד"ר עומרי אברמוביץ כותב על היום שאחרי המשבר, מהו שיקום להלכה ולמעשה.