עזרה בדרך

התמודדה בעצמה עם אתגרים נפשיים, לפני שהפכה לאחת ממובילות תחום הידע מניסיון בישראל. מעבר להקשבה לצרכים הבסיסים של האדם בזמן המשבר, רננה מזכירה לנו שאת הדרך הזאת צריך לעשות עם הרבה חמלה, ושכדאי להתחיל עם חמלה כלפי עצמנו. רננה מכירה בכך שהטיפול מתחיל בנכונות של האדם לעבור אותו, אם כי דווקא מניסיונה האישי היא מראה כי ההתנגדות לטיפול מעידה לעיתים על כוח חיים בריא, מסוגלות ואף רצון לעצמאות.

אחד הפסיכיאטרים המוערכים והחדשניים בישראל. פסח סוקר את הרקע לשימוש הנרחב שיש היום בכדורים פסיכיאטרים, את האכזבה מהחלום שהכדורים יעלימו את הסבל האנושי ומנתח את ההשפעה שכן יש להם. פסח מציע בפרק מעין מדריך מקוצר לגבי אופי המפגש עם הפסיכיאטר, בכדי שבמידת הצורך, הכלי התרופתי יהיה חלק ממסע הריפוי ולא יכשיל אותו חלילה.

כתבה את הספר אגדות המוות ההפיך, עוסקת בפרק שלה בכוחו המרפא של הדיכאון. סימונה רואה בדיכאון מנגנון תרפויטי שהנפש מפעילה בכדי לתקן שסע פנימי שאין לה שום דרך אחרת להתגבר עליו. היא מדגימה את הידע הזה דרך מיתוסים ואגדות, המהווים לתפיסתה קפסולות על זמניות של ידע אנושי המועבר מדור לדור

פיתח ביחד עם משרד הבריאות את מודל מעש"ה, שיתואר בפרק שלו בהרחבה. משה מציע גישה מאוד מעשית ופשוטה להתמודדות עם אירוע טראומתי, ממש בזמן האירוע עצמו. לצערנו, נראה כי פרק זה צריך להיות חובה נלמדת לכל מגיש עזרה ראשונה נפשית, כלומר לכל אחד מאיתנו.

פסיכותרפיסט שמתמחה בטיפול בחרדה וטראומה. זיו מסביר מהי חרדה, על מרכיבי העוררות שלה ועל המחשבות השליליות שמתלוות אליהם. הוא מעלה את האפשרות לקבל את החרדה, כדרך להתמודד ומציע לווסת אותה דרך קשיבות לגוף ותרגילי נשימה.

ליון שרדה בעצמה פגיעה שהתרחשה בילדות וכיום מובילה את תחום הידע מניסיון בעמותת אנוש. התובנות שהיא מעלה שזורות בסיפורה האישי והיא מדגישה את התפקיד המרכזי שיש לסביבה הקרובה במסע הריפוי המתמשך שלאחר הפגיעה.

אלון מנהל את היחידה האשפוזית לגמילה של עמותת מלכישוע, וטוען כי לב ההתמכרות לא נובע מהרצון לרדוף אחרי עונג, אלא מהרצון להימנע מכאב. מתחת להתמכרות עצמה, יושב פצע נפשי עמוק יותר, אליו צריך לגשת בכדי להתמודד לעומק עם הבעיה. אלון מציע קווים מנחים ליצירת מרחב בטוח ומכבד עבור המתמודד, ומתאר איך המשפחה יכולה לסייע לו להתגבר על הקושי.

מהי גישת ההחלמה, מהו שיקום ואיזה מרכיבים צריך לקחת בחשבון כשניגשים לשלב היציאה וההתאוששות מהמשבר. בהמשך לתפיסה שעלתה גם בפרקים אחרים, גם שלב השיקום נשען על המשאב האנושי וגם הוא צופן בחובו תקווה כי מתוך המשבר אפשר לצמוח. עומרי פורס את המרכיבים העיקריים מבחינת התפקוד והזהות של האדם אחרי משבר ומספק מדריך מעשי ליצירת מעטפת שיקומית ביום שאחרי המשבר.

אתגרי הנפש הם תופעה אנושית (ולא רק רפואית) ולכן המענה אליהם צריך להיות אנושי אף הוא. יאיר מתאר גם את ההקשר החברתי של הקושי הנפשי ואת משמעות הניתוק מהחברה לפני, במהלך ואחרי המשבר. כחלק מהצוות המוביל של עמותת סוטריה, יאיר מביא עימו את הגישה העומדת מאחורי מהפכת חלופות האשפוז של השנים האחרונות, במסגרתה הוקמו כבר למעלה מעשרים בתים מאזנים ברחבי הארץ.

הטענה המרכזית שעולה מהפרק היא כי כל משבר הוא ייחודי, ויש לו גורמים משלו ובעיקר – יש לו מטרות משלו. הרעיון הוא שהתודעה מתנפצת כאשר הנפש דורשת שינוי שלא ניתן לעשות בדרך אחרת. למשבר יש לא רק סיבה, אלא תוצאה אפשרית וכאשר מתחילים להתמקד בה, אפשר לנתב את תהליך הריפוי אל עבר צמיחה והתפתחות.

כותבת על טיפול משפחתי-מערכתי ואיך הוא יכול לסייע בשעת המשבר. כסמנכ"לית של דיאלוג פתוח ישראל, לילה מובילה שינוי תפיסה עמוק בעולם בריאות הנפש. הפרק שלה מסביר את עקרונות הפעולה של הגישה הדיאלוגית לטיפול ומשמש מדריך מעשי לבניית רשת תמיכה סביב המשבר, המסביר איך לבקש עזרה וכיצד להגיש אותה.

נחשבת למומחית בינלאומית לטיפול בטראומה. מעבר להכשרתה הטיפולית, ג’ודיתה מגיעה עם רקע משמעותי של תרגול והנחיית מדיטציית מיינדפולנס והיא מציעה כלים מגוונים בכדי לפרוק את האנרגיה הטראומתית מהגוף ולאפשר למערכת העצבים להתווסת. ההתמקדות בהיבט הגופני של מצב הקצה הנפשי נכונה לא רק לאחר אירועים טראומתיים מובהקים, כך שפרק זה נותן לנו ידע שימושי שניתן להיעזר בו במצבים שונים.

המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, כתבה מדריך מעשי להתמודדות עם אובדנות. שירי פורטת מספר עקרונות בכדי לפתח מודעות לגורמי סיכון ורגישות למצוקה, מציעה כללים מנחים לניהול שיחה עם אדם אובדני ומסבירה כיצד מעריכים ראשונית את הסיכון לאובדנות

הקים את אאוטריצ’ (Outreach), והחל יחד עם שותפיו לבקר אנשים במצבים פיזיים ונפשיים שונים, אשר חלקם לא יצאו מבתיהם זה שנים. אור החל להתעמק בתופעת ההסתגרות, אשר נראית כתגובה בפני עצמה למציאות החיצונית והפנימית של האדם. הוא חקר את ההסתגרות גם במסגרת עבודת הדוקטורט שלו ומצא כי ישנם כמה גורמים שעשויים להוביל אליה, ובאותה עת יש לתופעה השלכות ייחודיות, לא רק על האדם המסתגר אלא גם על סביבתו. אור מציע עקרונות מנחים להתמודדות עם התופעה ונותן תקווה, מתוך ניסיונו הטיפולי, כי מצבים אלו יכולים להשתנות, גם אחרי שנים לא מעטות.

שותף מייסד בפרויקט חוף מבטחים ועמותת לב בטוח, כותב על המאפיינים הייחודים של החוויה הפסיכדלית, מה לעשות כאשר אדם קרוב אלינו חווה מצוקה בעקבות השימוש ואיך לייצר עבורו מרחב תומך שיאפשר לו לנחות בצורה מיטיבה מהחוויה. בניגוד לעבר הלא רחוק בו השימוש נתפס כבעיה שעלולה לעורר קשיים נפשיים - כיום, אפשר כבר לומר כי השימוש בחומרים אלו עשוי להיות גם חלק מהפתרון לאתגרים הנפשיים הרווחים בתקופתנו. אולם ההבדל בין הסיכוי לסיכון טמון באופן השימוש בחומרים אלו, ושילובו כחלק מתהליך טיפולי או התפתחותי מעמיק ומושכל.